אז הגשם הוא תמיד תירוץ טוב ללכת לראות סרט, ובשבת הזאת ירד הרבה גשם אז הרשתי לעצמי לא סרט אחד, אלא שניים- אחד בקולנוע ואחד בבית. חזרתי (רטוב מעט) כדי לספר איך היה, קבלו:

ארגו:

הסרט החדש שכל העולם מדבר עליו. זה עם אוסקר באז, זה שהחזיר את בן אפלק השחקן מהמתים וזה שממשיך את שרשרת ההצלחות של בן אפלק הבמאי (זה הסרט השלישי שהוא מביים).

רוב המבקרים נשפכים על הסרט הזה, אבל מבחינתי זה לא אומר כלום, (המבקרים גם נשפכו על "אופטימיות זה כל הסיפור"- סרט חמוד אבל לא יותר) אז הלכתי לראות אותו בעצמי.

עלילה: בנובמבר 1979 חמישים מעובדי השגרירות האמריקאית בטהראן הופכים לבני ערובה אחרי שההמון האיראני השתלט על בית השגרירות (זוהי הסצנה הפותחת של הסרט והיא גם אחת הסצנות המלחיצות והמשובחות שראיתי לאחרונה בקולנוע).

שישה מהעובדים מצליחים להימלט ומוצאים מקלט בביתו של השגריר הקנדי. כדי להבריח אותם אל מחוץ לאיראן, מגויס סוכן ה-CIA טוני מנדז (היי בן אפלק), שמחליט לחלץ אותם בדרך פסיכית לחלוטין – להמציא סיפור כיסוי שעל פיו השישה הם צוות הסרטה הוליוודי הנמצא באיראן על מנת לחפש אתרי צילום אקזוטיים לסרט מדע בדיוני חדש ואדיוטי.

אה, וכן- הכל מבוסס על פי סיפור אמיתי ויש גם הוכחות (תמונות מהאירועים האמיתיים המופיעות בסוף הסרט…)

הסרט עצמו נע על שני צירים- הציר ההוליוודי (קרי- הציר המשעשע) וציר "מבצע החילוץ מאיראן" (קרי- הציר המלחיץ והמותח)

שני הצירים עובדים היטב בעיני. אני מודה שעד השניה האחרונה בן אפלק הצליח להחזיק אותי דרוך בכיסא, וכשיצאתי מהקולנוע עוד צחקתי לעצמי מהבדיחה על חשבון שם הסרט ("אר-גו פאק יורסלף")

בקיצור- אחלה סרט, שווה ללכת לראות.

נ.ב

חלק מהכיף היה גם בלראות את אפלק סוף סוף משחק בסרט שמכבד אותו… לא זוכר מתי ראיתי אחד כזה מאז "good will hunting".

בלו ולנטיין:

אחרי שראיתי את drive הפכתי למעריץ של ריאן גוסלינג. גיליתי את השחקן הזה מאוחר והתחלתי ללכת אחורה, לסרטים קודמים שלו (היו 12 כאלה…)

אז עכשיו צפיתי ב-"Blue Valentine" מ-2010- דרמה מדכדכת במיוחד על זוגיות. הסרט מציג לנו סיפור אהבה מתחילתו ועד סופו. כולל הפלרטוטים הראשונים, דרך המחוות הקטנות שעושים כשמאוהבים ועד למשבר שבשגרה, להתפכחות, לאכזבה מבן הזוג ולבסוף להתפרקות.

ריאן גוסלינג ומישל וויליאמס מתוך סצינה מהסרט

מה אני אגיד לכם, התחלתי לראות את הסרט עם בן זוגי לפני כשבוע ואחרי חצי שעה עצרתי (טענתי שאני עייף…). זה לא סרט שרואים ביחד, זה סרט של לבד.

יש בו משהו מקסים ומדכדך בו זמנית. כזה שגורם לכל מי שמאוהב להיזכר כמה כיף היה בהתחלה אבל גם לתהות ולחשוש האם זה באמת לנצח.

ולמרות הסוף הלא טוב של הסרט (סליחה על הספויילר) אני עדיין נשארתי אופטימי… אבל זה בעצם כל הסיפור עם אהבה לא? אנחנו אף פעם לא לומדים לקח…

אחלה סרט. אחלה ריאן גוסלינג וגם אחלה מישל וויליאמס. ממליץ לכם בחום.

אם בא לכם להמליץ לי גם על איזה סרט טוב, כאן למטה- בתגובות- זה המקום. אשמח לשמוע, להתנסות ולחוות דעתי. 

אסי עזר ממליץ לכם גם על תערוכה שאסור לפספס.

בואו להיות חברים של stripes and pearls בפייסבוק .