שיפרלי ופראדה

השבוע נפתחה במוזיאון המט בניו יורק תערוכה חדשה בשם Schiaparelli and Prada: Impossible Conversations בחסות המגזין ווג. התערוכה הפעם היא מחווה לשתי מעצבות איטלקיות דגולות כל אחת בזמנה- מיוצ'ה פראדה ואלזה שיפארלי . בתערוכה , בנוסף לדגמים אייקונים של שתי המעצבות, מוצגים קטעי וידאו של שיחות מדומות בין שיפארלי לבין פראדה בבימויו של באז לורמן. בדיאלוג  המדומה בינהן הן מנסות להחליט האם ניתן להגדיר אופנה כאומנות. אנה ווינטור, המלכה הבילתי מעורערת של האופנה, טוענת שאופנה יכולה להיות סתם משהו שלובשים או משהו מאוד קריאטיבי שמשנה את הדרך בה אנשים חושבים ולהשפיע על התרבות אופנה. את הטענה הזאת התערוכה באה לחקור.

ערב הגאלה משך אליו את האליטה הניו יורקית- שחקנים, ספורטאים, דוגמניות ועשירי ניו יורק. כל מי שנחשב רצה לקבל הזמנה לאירוע (ומי שלא הוזמן רכש הזמנה באלפי דולרים). והרוב, כמצופה, לבשו פראדה.

אנה ווינטור בפתיחה לובשת פראדה

שרה ג'סיקה פרקר בפתיחה של התערוכה לובשת ולנטינו

קצת על המעצבות….

שיפרלי נולדה ברומא ב-1890 ופראדה במילנו בשנת 1949. שתיהן נולדו למשפחות מסורתיות ושתיהן מרדו בשלב מוקדם בחייהן. שיפרלי בצעירותה הדהימה את הוריה כאשר החלה לכתוב שירים אירוטיים והחלה לעבוד בתור אופר בלונדון. מיוצה פראדה, ילדת שנות ה-60, הפתיעה את הוריה כאשר חברה למחנה השמאל.

שתיהן הפכו למעצבות אופנה כמעט במקרה. גם פראדה וגם שיפארלי גרו בפריז ולא הצליחו למצוא בגדים שיתאימו לטעם המיוחד שלהן. שיפרלי החלה לעצב לעצמה בגדים והתרחבה במהרה לייצור המוני. פראדה, ירשה מהוריה עסק לייצור מזוודות, ולאחר מכן החלה לעצב תיקים, נעלים ולבסוף הכל.

קצת על התערוכה…

התערוכה ממשיכה את המסורת של המגזין לקיים תערוכות מחווה למעצבים. המעצב הראשון היה אלכסנדר מקווין בשנה שעברה ולאור הצלחת התערוכה הוחלט להמשיך בקו זה. הפעם המעצבת האיטלקיה אלזה שיפרלי הייתה נושא התערוכה. בארכיון המגזין נמצאו קטעי וידאו רבים של המעצבת שהיוו השראה לרעיון של דיאלוג מדומה, אך עורכי התערוכה היו זקוקים למעצב נוסף לצורך הדיאלוג. הסיבה לכך שמיוצ'ה פראדה נבחרה, לא הייתה ההשפעה שיש לה בסצנת האומנות, אלא בגלל העובדה הפשוטה שהיא איטלקיה! הם חשבו שפרט שכיח זה ייתן לתערוכה ממד אלגנטי וסימטרי.

החלק הראשון בתערוכה מציג באמצעות קטעי וידאו את האופן בו שתי הנשים בחרו לחקור נושאים דומים בעבודתן באמצעות גישות שונות.

החלק השני חוקר את האופן בו המעצבות הביאו לידי ביטוי את רוח התקופה בה הן חיו באמצעות הבגדים שלהם. הדגמים מחולקים לשישה נושאים :

1. “waist up waist down”- מתאר את הדרך בה שיפרלי נתנה מענה לעובדה, שבתקופתה נשים בילו זמן רב בבתי קפה ותועדו מצולמות בעיקר מהמותניים כלפי מעלה. כתוצאה מכך אתגר אותה לעצב פריטים לחלק העליון של הגוף. פראדה, לעומת זאת, הושפעה משנות השישים הסוערות ולכן התמקדה במותנים ומטה כביטוי סימלי של הנשיות המודרניות. בחלק זה של התצוגה מוצגים כובעים בעיצובה של שיפראלי ונעלים שעיצבה פראדה.

דגמים של פראדה

Ugly Chic- מציג את הדרך שהמעצבות ביקשו לחתור תחת האידיאלים המוכרים של יופי וזוהר ע"י משחק עם מה שמוגדר כטעם טוב או טעם רע, תוך כדי שימוש בצבע, הדפסים וטקסטיל.

ugly chic

Hard Chic- פה המעצבות בוחנות את ההשפעה שהייתה למדים ולבגדי הגברים על האסתטיקה שנועדה לשפר/למנוע את הנשיות .

hard chic

Naïf Chic- מתמקד בדרך בה שיפרלי ופראדה אימצו את הנאיביות הילדותית במטרה לערער על הציפיות מלבוש בהתאם לגיל.

naif chic

The Classical Body- המשלב בתוכו גם את "The Pagan Body", חוקר את התעניינותן של המעצבות בתקופות היסטוריות שונות בהשראת המאה ה-18 והמאה ה-19.

classical body

The Exotic Body- בחלק זה נבחנת ההשפעה של תרבויות המזרח על האופנה המערבית.

exotic body

The Surreal Body- ממחיש את ההשפעה שיש לנשים על תמונות עכשיוויות של גוף האישה באמצעות פעולות סוריאליסטיות, כגון: משחק עם סולם ואת טשטוש הגבולות בין המציאות לאשליה ובין מלאכותי לטבעי.

התערוכה תוצג עד ה-19 לאוגוסט 2012, אז לכל אוהבי האופנה והאומנות שנמצאים בניו יורק,  זהו ביקור חובה.