בשבוע שעבר נחנך רחוב שינקין החדש. במסגרת ה"חגיגות" ביקר ברחוב בן זוגו של אחי, ארכיטקט מברצלונה, וכתב עליו מאמר בספרדית. חשבתי שיהיה נחמד לתרגם את המאמר ולתת לכם לראות- איך רואים אותנו מבחוץ…אז הנה תל אביב- דרך עיניים ספרדיות, תהנו.
שדה התעופה בן-גוריון, הקרוי על שם מי שהכריז על עצמאותה של מדינת ישראל ב-14.5.1948, פותח את הדלתות לעיר מודרנית תל-אביב, שנוסדה (רק) ב-1909 על תל חול בסמוך לעיר הנמל העתיקה יפו.
על-מנת להבין את מבנה העיר הזו, חשוב להכיר את התהליכים ההיסטוריים שהשפיעו עליה. הראשון מביניהם התרחש בשנות ה-30, ובו אימצה תל-אביב את גישת הבאו-האוס שנתן לקולאז' הארכיטקטוני את השם "העיר הלבנה".
לאחר תקופה של נטישה במהלך שנות ה-60 וה-70, ה"עיר הלבנה" נולדה מחדש. תל-אביב התאחדה עם יפו, עיר מרתקת עם יותר מ-4000 שנות היסטוריה, וגורדי השחקים מקריסטל ומלונות חדשים שטפו את הנוף. בשנות ה-80 העיר נפתחה מחדש לים, תוך שהיא מחזירה לעצמה את מישור החוף שעד אותה תקופה זכה להתעלמות. בשנות ה-90 הימרה תל-אביב על מוסדות תרבות ובונה את בית האופרה, מרכזי אומנות ואוניברסטאות. כך גם פרחו פעילויות כלכליות חדשות שהשלימו והעשירו את העיר בשיא ההתרחבות. נקודת השיא של המהפך הגיעה ב-2003 כאשר UNESCO הכריזה על ה"עיר הלבנה" כעל "אתר מורשת עולמית" לאור השילוב האחיד בין האורבני לעתיק שבין תל-אביב ויפו.
רחוב שינקין המחודש
ועכשיו לנקודת מבטי האישית, כמי שמבקר בה לראשונה המסקנה הראשונה שלי לגבי תל אביב היא- שהדברים הקטנים והמרגשים הם החשובים ביותר. תל-אביב היא עיר מתעתעת. בתחילה ישנה תחושה שהעיר מעט עויינת, אך כאשר נכנסים אליה וחווים אותה ההרגשה נעלמת ומגלים את החלק הנדיב והאנושי שיכבוש אותך לעד. אולי זו הארכיטקטורה שלה, אולי החזית חסרת האסתטיקה והמבולגנת של העיר, אולי הקשר בין המבנים והרחוב, או אולי הטופולוגיה שלה והניגוד הרומנטי בין היבש, הירוק, לובן הקירות והאור.
את הטיול שלי אני מתחיל בבריחה מהרעש והבלגאן של רחוב אלנבי- היכן שבתי העסק מנסים למכור כל דבר בכל מחיר, המכוניות פולשות למקומו של הולך הרגל, הצפירות לא מפסיקות והרחוב הוא מסלול מכשולים שעליי לעבור. אני בורח לרחוב השכן- רחוב שינקין וההרגשה היא כאילו השארתי מאחוריי עיר רק כדי שאוכל לגלות עיר אחרת, חדשה.
בכל עיר הרחובות משקפים את שגרת החיים של האנשים שחיים בה, ובתל-אביב רחוב שינקין הוא דוגמה טובה לכך: רחוב זה שעבר חידוש זה מכבר, מסמן תהליך אורבני מסודר על-מנת לייצר גלות מחודשת בכל מובן. כמו בערים אחרות, התחדשות הרחובות היא תהליך קבוע ומתמשך שמתחיל בדרך-כלל בהשקעה ציבורית, מתוך רצון להקל את השימוש ברחובות, לעזור להולכי הרגל, לאפשר גישה נוחה וקלה לבתי העסק, ליצור מקומות חניה, לאפשר גישה לנדל"ן האורבני וכו'. כמו כן, תהליך ההתחדשות מהווה גורם מאיץ לשיפוץ חזית המבנים ברחובות. ההשקעה הפרטית הזו מגיעה לשיאה במהלך השנים עם מבנים חדשים ומודרניים יותר.
בשינקין ניתן לראות את העיר כולה במבט אחד ואין דבר המפריע לקו האופק. הרחוב סואן באנשים, אזרחים מטיילים עם כלביהם, מדרגות בתי הקפה מלאות רגליים והרחוב מציע מבחר רב של מאכלים ובתי עסק. זוהי שעת ארוחת הצהרים, ותוך כדי הטיול אני מגלה את מסעדת אורנה ואלה, מקום בעל אווירה משפחתית מתוחכמת ונוחה. בעוד שהחלונות מאפשרים להמשיך להינות ממה שקורה בחוץ, למקום יש גם חדר פנימי לאותם אנשים שרוצים אווירה אינטימית יותר. המקום הוא אגדי, מטבחו הוא אחד מסמליהם של תל-אביב ורחוב שינקין. אסור לפספס את העוף בקארי או את פנקייק הבטטה, וכן מומלצים גם כדורי הריזוטו. שבע ומלא, אני ממשיך את הטיול בשינקין תוך כדי תחושה שאני מטייל בנוטינג-היל. אלה רחובות רגועים אך מלאים בחיים! כאן תמצא כל דבר שתחפש. כל חנות מציעה את אינספור מוצרים, מתנות, חפצים, אוכל ואפילו מגנטים למקרר (יש חנות קטנה רק לזה…).
אסי ואלברט באורנה ואלה
כאשר אני מגיע לסוף הרחוב, אינני מסוגל לזכור את הרעש של אלנבי. כעת אני מסובב את ראשי ומביט בשקיעה. הרחוב נפרש בקו ישר לרגליי, ורוטשילד מקבל את פניי. משאיר מאחוריי את שינקין עם תחושת הקסם הזאת שתל אביב נותנת, אותה תחושה שאני עדיין לא בטוח שאני יכול להסביר.
לעמוד הטוויטר של אלברט: https://twitter.com/albesbe
תרגום: אריאל חורדן- מורה לספרדית. ניתן לפנות אליו דרך המייל: matitiaus@gmail.com
בואו להיות חברים של stripes and pearls בפייסבוק 
תגובות פייסבוק
תגובה אחת
[…] מחברי הטוב, אלברט אסכולה, מספר המלצות על המקומות הכי שווים בעיר, שרק מקומיים […]