כשהתצוגה של דורין פרנקפורט החלה לצלילי השיר "אשליות", הופתעתי מהלוק הצעיר של הדוגמניות. הסיבה שהופתעתי נעוצה בעובדה שפרנקפורט מזוהה יותר עם הקהל המבוגר, והאמת קצת חששתי מהשינוי, אבל החשש התפוגג במהרה.

קולקציית הקיץ של דורין פרנקפורט היא הומאז' לתרבות הישראלית. פרנקפורט גאה בישראליות שלה וזה בא לידי ביטוי בעבודה שלה ובעקשנות שלה לייצר הכל בארץ למרות העלויות הגבוהות. יכול להיות שהצלחה בחו"ל קורצת לה, אבל גם אם כן זה יהיה באמצעות סגנון ישראלי.

הקוקלציה באה להתמודד עם הניגודים הרבים שמאפיינים את הישראליות ואת הנטייה שלנו לשופוני. למרות העיסוק בנושא כה מורכב וולגרי, הקולקציה הייתה עדינה ורעננה, היא אפילו הזכירה לי את הסגנון הצנוע שהיה נהוג בקיבוצים בתחילת ימיו אבל עם טאץ' מודרני וצעיר. כמו בתקופה זאת שאופיינה בחוסר סדר וכור היתוך, גם הקולקציה של פרנקפורט הייתה אקלקטית, עמוסה בפרטים ומבולגנת, אבל תחת שרביטה המיומנת של המעצבת הכל התחבר לקולקציה אחידה ואלגנטית.

חביבים עלי במיוחד היו מכנסיים לבנים מבד נשפך שישבו בצורה נונשלנטית על הגוף. בנוסף, גם השילוב בין פריטים בעל פרינט פרחוני שונה היה מוצלח ומעניין. החיבור בין הבגדים ששידרו תמימות מתוקה עם נעליים סופר מחודדות ואדג'יות שיצרה דניאלה להבי, הדגימו את הניגוד שקיים פה בצורה מושלמת. בין הפריטים הפחות מוצלחים היו מכנסי בייבי שהיו ילדותיים מדי, או שמלה לבנה עם פייטים בצבע כסף, בעלת גזרה לא מחמיאה ושילוב בין החומרים לא מוצלח.

הקולקציה הייתה צעירה, מתוקה והראתה צד משובח של הישראליות. היא אומנם שונה מהקו המאפיין את פרנקפורט ולפעמים הייתה תחושה שהיא בחרה בסגנון פשוט מדי, אבל פרנקפורט הוכיחה שהיא יכולה לעשות הכל ובדרך הכי ישראלית שיש.

בואו להיות חברים של stripes and pearls בפייסבוק