ב-13.4.10, כמעט לפני שלוש שנים, נכנסתי למשרדו של מנהל מחלקת התוכניות של קשת עם רעיון לסדרת טלוויזיה, קומדיה רומנטית על אהבה בלתי אפשרית, משהו סטייל “נוטינג היל” פוגש את “הפמליה” (כן, הייתי יומרני משהו…). להפתעתי, הבוס נדלק ונתן או.קי לצאת לפיתוח ואני הייתי בעננים.

רגע אחרי שיצאתי מהמשרד שלו כבר דמיינתי את עצמי עומד על הבמה בסינמטק: בדיוק סיימנו להקרין את הפרק הראשון, הקהל עומד על רגליו, מוחא כפיים בטירוף, אני מודה לכולם ומתחבק עם השחקנים הראשיים…

וכשירדתי במעלית כבר ראיתי איך הסדרה נמכרת לחו”ל, הופכת להצלחה מסחררת בטלוויזיה האמריקאית, זוכה באמי, ובערך לקראת סוף שנת 2012 אני חי על הקו של ישראל- אל איי, עובד על הסדרה האמריקאית הראשונה שלי…

וואו.

איזה קשה זה לכתוב סדרה! איזה מלחיץ! איזה שונה זה מכל מה שעשיתי. לשבת, לבד, מול מסך מחשב במשך (כמעט) שלוש שנים. אמא’לה.

וכמה פעמים חשבתי שהסדרה הזאת תבוטל… לא תגיע למסך, והיו לאורך הדרך כמה משברים רציניים, והיה נראה שהנה זה באמת אוטוטו מתבטל… ולא ישנתי בלילה, והתחלתי ללכת לפסיכולוגית כי אני לא ישן בלילות, והחברים שלי כבר חשבו שאני משתגע ואימא שלי רצה לפותחת בקלפים כדי לחזור בריצה ולהגיד לי שזה יקרה בסוף והכל יהיה בסדר… אבל אותי שום דבר לא מרגיע

כי הייתי בלחץ ואני עדיין בלחץ…

אבל

הוא- אופה פשוט מבת ים, היא- בת של טייקון, אחת הבחורות העשירות והשוות בישראל. הם נפגשים, במקרה, ומתאהבים. האם יש לאהבה שלהם סיכוי?