הבוקר, כשראיתי את קולקציית הקוטור של דיור לסתיו/חורף 2013-14, המחשבה הראשונה שרצה לי בראש הייתה, איזה מזל שגליאנו החליט פתאום להביע את הדעות הגזעניות שלו בציבור ומזל גדול עוד יותר, שבדיור לקחו סיכון ובחרו בראף סימונס בתור המחליף שלו. 

אין לי ספק שהכישרון של סימונס היה מביא אותו לאותה נקודה גם אילולאי התפקיד הנחשק בדיור, אבל דווקא החיבור בין בית האופנה המסורתי, למעצב בעל כתב היד המודרני, הוציא משני הצדדים את המיטב. 

בקולקצייה, כפי שהוצגה אתמול על המסלול, סימונס הביא לפריז את העולם. המעצב תיבל מעט את הדגמים הכה מזוהים עם הבית הצרפתי במוטיבים מתרבויות שונות, כאשר הבולטים מבינהם היו הדפסים אפריקאיים ואלמנטים יפנים השאולים מבגדי הגיישה המסורתיים.

סימונס ממשיך להתמקד בארכיטקטוריה של הבגד ובפרופורציות, אך התחושה היא של עליית מדרגה הן מבחינת רמת הדיטיילים והן ברמת החדשנות.

הדגמים הקלאסיים, הכה מזוהים עם המותג הופיעו גם הפעם על המסלול- הג'קט הקצר, שמלת הצמר השחורה וכדומה, אך קיבלו מראה חדש לחלוטין הודות לחצאיות ארוכות יותר שנתפרו מתחתיהן או ע"י שילוב של שרשראות מרהיבות מחרוזים שהעניקו לבגד משמעות חדשה לחלוטין. 

חיבורים ושילובים אלו בעצם מבטאים את הגאונות של סימונס, למרות העומס בפרטים המאפיין את עיצוביו, הבגד נשאר בעל מראה מעודן, נשי וקלאסי.

האהבה של סימונס לפרחים באה לידי ביטוי גם בתצוגה הנוכחית. להזכירכם, החלל בו הוא הציג את קולקציית הקוטור הראשונה שלו, חולק למספר חדרים וכל הקירות כוסו בפרחים חיים, הפעם הקירות כוסו לאורכן ולרוחבן במסכי ענק, עליהם הוקרנו אימג'ים של פרחים.

הבגדים של סימונס לבית דיור הם ללא ספק חגיגה לנשיות. הוא יודע בדיוק איך לקחת דגמים מסורתיים ולהפוך אותם בהצלחה למודרניים ורלוונטים גם עבור תרבויות שונות. החיסרון היחיד הוא שהתהליך פוגע מעט ביוקרה המזוהה עם עולם הקוטור. במחשבה שנייה, נראה לי שלקוטור של פעם אין  מקום במציאות של היום ולכן צריך לעשות התאמות, כדי לוודא שהסגנון לא יתפוגג לחלוטין מעולם האופנה.